תחושת תקיעות היא מצב שמוכר לכל מטפל. זה מין רגע כזה שהאנרגיה יורדת, נדמה ששום דבר לא זז, והכלים שבידינו לא מצליחים להוביל את המטופל לפריצת דרך. זה מעייף, ואצל המטפלים שאני מלווה זה בייחוד מכניס לתחושה של חוסר ביטחון מקצועי ואת זה אנחנו הכי לא רוצים…
אז הנה כמה רעיונות מה כדאי לעשות במקרים כאלה.
קודם כל צריך לזכור שתקיעות היא לעיתים הדרך של המטופל לומר שמשהו לא מתאים קורה.
זה יכול להיות מנגנון הגנה, אמונה מגבילה, הזמנה להאט ולבחון מחדש. ולכן במקום להילחם בתקיעות, או לצלול לתוכה, אפשר לראות אותה כרמז או מסר שמחכה להתגלות.
- לכן, הדבר הראשון שכדאי לעשות כשאתם מרגישים קצת “תקועים” הוא לשאול את עצמכם שאלות לגבי האדם שנמצא מולכם ולגבי התהליך:
-האם אני מוביל למקום שאני חושב שהוא המקום הנכון אבל הוא לא בהכרח הנכון למטופל?
-האם אני מוביל למקום שהוא הנכון למטופל אבל זה מוקדם לו מדי? הוא לא יכול להכיל את זה כעת?
-אולי זה שינוי שמרגיש גדול מדי?
-אולי מסתתרת שם אמונה מגבילה סביב המסוגלות להתקדם?
-אולי יש אמונה מגבילה סביב מה עלול לקרות אם נצליח להתקדם?
-האם יש משהו סודי שמתקיים בתת המודע לגבי התהליך שעוד לא הצפנו?
-האם יש בחיים של המטופל כרגע יותר מדי אתגרים שלא מאפשרים לעוד תוספות אתגריות?
ועוד שאלות שהמטרה שלהן היא לבדוק מה סיבת התקיעה לפני שמנסים לפתוח אותה. - ביסוס מוטיבציה להמשך הדרך.
מי שיודע לעבוד עם מוטיבציות חיוביות ושליליות יודע שלמוח יש עניין כזה שככל שמתרחקים מהכאב שהוציא אותנו לדרך, המוטיבציה להמשיך להיות בדרך יורדת.
וזה ממש לא משנה שהתקרבנו ליעד. שהנה, אנחנו כבר ממש קרובים.
זו הבנה בסיסית בתהליכים מנטליים שצריך לקחת בחשבון ותקיעות היא סימן בשבילנו לחזק מוטיבציות. חיובית וגם שלילית.
שתיהן מאוד חשובות.
- עבודה עם קלפים או עזרים עוקפי מודע.
תהליכים שיחתיים דורשים מדי פעם גיוון, ועבודה עם עזרים או קלפים אסוציאטיביים הם כלים מעולים לשלבים האלה.
מהם עזרים?
לי יש כל מיני טבלאות שאני מכינה, או סטים של שאלות מוכנים מראש שהתפקיד שלהם לפתוח את תת המודע, להציף דברים לא בהכרח בהקשר ישיר לנושא שמדברים עליו אלא לשחרר קצת תקיעות כדי שנוכל להתקדם.
לדוגמא: יש לי טבלה עם המון שמות של רגשות שליליים שמאפשרים למתאמן לבחור מהרשימה את מה שהוא מרגיש עכשיו ולא להיתקע רק עם כועס או מבואס.
אפשר להיעזר בדמיון מודרך, במוסיקה שמחליפה סטייט או בתנועתיות מסויימת אם זה מתאים לכם.
כי תקיעות היא לפעמים סימן שמיצינו את שיטת החפירה המסויימת שאנחנו נמצאים בה. שצריך לתבל, לגוון, לעקוף את הגבולות שהגענו אליהם.
מעבר לזה שיש תכנים שיכולים לצוף ולעלות רק כשמשתמשים בעזרים עוקפי מודע. ככה זה תת מודע. הוא שומר לפעמים גם על דברים שהגיע הזמן ונכון לשחרר אותם.
4.לסיום אני אגיד שתקיעות לאורך זמן, אחרי שעברתי על כל האפשרויות להתקדם ואני רואה שעדיין תקוע, היא סימן שאולי צריך הפוגה קלה בתהליך.
לפעמים כשאני מציעה הפוגה מיד נפתחות הצ’אקרות של ההתקדמות ולפעמים זה בדיוק הדבר הכנון שלמטופל בעצמו לא נעים לבקש.
איך התמודדות עם תקיעות מפתחת אותנו כמטפלים?
התמודדות עם תקיעות מחזקת את היכולת שלנו לזהות ולהבין דפוסים מורכבים, מה שמשדרג את הגישה שלנו בטיפול. היא מלמדת אותנו להאט את הקצב, לבדוק עוד אפשרויות מעבר לאפשרויות הראשונות שעולות לנו לראש כאופציה להובלה, ופותתחת לנו את מפת ההסתכלות על אנשים שרק זה בפני עצמו זה רווח משמעותי.
ככל שתתנסו, הביטחון שלכם יגדל ותראו את התקיעות כהזדמנות, לא כמכשול.
אם יש לכם שאלות, בקשות, או שאתם רוצים עזרה ספציפית, תוכלו לפנות אלי למפגשי סופרויז’ן או להצטרף לכיתת המטפלים.
