יש אסטרטגיה אחת, בתקשורת רעילה שהיא מתישה מבלבלת ובייחוד מאפשרת לדבר על דברים לנצח מבלי לעשות שינוי.
השם המוכר שלה הוא:whataboutism
ווטאבאוטיזם
אני קוראת לה אסטרטגיית ה״מה לגבי…״
איך זה נראה?
נגיד שאני מפנה טענה כלשהי לאדם מסויים. משהו שהוא עושה מציק/מפריע/פוגע בי.
במקום להתמודד עם הטענה שהוצגה לפניו (להביט בה, לבדוק את החלק שלו,לגייס עמדה מול הטענה אולי לעמוד מאחורי ההתנהגות שלו ואולי לתקן)
הוא הודף אותה בטענה חוזרת ״ומה לגבי מה שאת עשית אתמול?״
ועכשיו..אם אני לא מודעת לאסטרטגיה הזו אנחנו עוברים לדבר על מה שאני עשיתי אתמול.
– עכשיו אני על דוכן הנאשמים.
-עכשיו אני צריכה להיות זו שעושה תיקונים, הסברים והתנצלויות.
-עכשיו כבר לא מדברים על מה שנעשה כרגע שפגע בי, ולכן גם לא תהיה פה אחריות/התנצלות/תיקון
לאנשים שמשתמשים באסטרטגיית ה״מה לגבי״ יש פנקס דמיוני שבו הם רושמים כל מה שמפריע/מציק/פגע בהם לאורך השנים.
דברים שאולי דוברו כבר, דברים שאולי לא הזכירו מעולם,
והפנקס הזה הוא לא סתם שם..
לפנקס הזה יש הרבה מטרות ואחת מהן שמורה לרגע שבו מגיעה לכיוונם טענה, כי תמיד אפשר לפתוח את הפנקס, למצוא ״טעות״ כלשהי שכתובה בו ולשאול ״אז מה לגבי מה שאת עשית??״
ולמרות שכל זה נשמע כמו בעיה ממש גדולה יש בעיה גדולה יותר מזה שנעשתה פה הסחת דעת מלדבר על מה שמפריע לי,
הבעיה עם האסטרטגיה הזו, כמו כל האסטרטגיות של תקשורת רעילה היא שהיא ״מחנכת״ את המתלונן לא להתלונן יותר.
אחרי כמה פעמים שבהם העזתי להשמיע את קולי ולהתלונן ומיד אחרי התלונה הועלתי אני על דוכן הנאשמים אני כבר יודעת שעדיף לשתוק..
עדיף לא להתלונן…
אני כבר יודעת שברגע שאני אתלונן על משהו יסובבו את זה נגדי, אז בשביל מה בכלל להתחיל לדבר?
אסטרטגיית ה״מה לגבי״ הודפת את טענת הטוען על ידי האשמה של הטוען בטיעון אחר,שאין קשר בינו ובין הטענה המקורית
וכל זה…כדי לחמוק מביקורת,לחמוק מלקחת אחריות על התנהגות, לצאת צודקים או מנצחים במשחק שבסוף כולם נשארים בו לבד.
מה כדאי לעשות?
- כמו לגבי כל אחת מהאסטרטגיות שמייצרות תקשורת רעילה- מודעות מודעות מודעות. ברגע שמודעים הכל כבר מתחיל להשתנות, אבל כשלא..זה ממש קשה.
- זיהיתם שעשו לכם ״ מה לגבי״? קחו נשימה עמוקה לפני שאתם ממשיכים. אתם רוצים להיות אסופים מול מסכת הסחות.
- אפשר לענות משהו בסגנון כזה:״נוכל לדבר על מה שאני עשיתי אתמול אם תרצה, אחרי שנדבר על מה שאני העלתי עכשיו״
מה לא לעשות?
1.לא לוותר לדבר על מה שכואב לך.
2.לא לוותר לדבר על ה״טענה״ שהועלתה במסגרת ה״מה לגבי״. סיימתם לדבר על מה שמפריע לך? לתת מקום לטענה שהועלתה בפניכם.
למה?
- אם יש משהו לא נקי ביניכם- צריך לנקות אותו.
- כל טענה שלא התייחסתם אליה עדיין מופיעה בפנקס..
- יש סיכוי טוב שאם התעקשתם לדבר על מה שכואב או מפריע לכם, הטענה שהועלתה נגדכם במסגרת ה״מה לגבי כבר לא תהיה רלוונטית אח״כ.. אתם כנראה תראו את ה״ לא משנה…״ שמעיד שאין כבר טען לדבר על זה.
בקליניקה נפוץ לפגוש את האסטרטגיה הזו אצל אנשים שמקיימים את דפוס הקורבנות,שהמשמעות שלו בעצם היא חוסר לקיחת אחריות.
בכל פעם שבה יעלה על הפרק צורך שהם יתבוננו פנימה, יביטו על ההתנהגות שלהם,או ייקחו אחריות על חלק שלהם שמייצר בעיה הם יהדפו את ההובלה דרך
״ ומה לגבי מה שהיא עשתה לי לפני שבועיים? על זה לא נדבר??״
אם אנחנו לא מודעים לאסטרטגיה אנחנו עלולים למצוא את עצמנו שואלים:
״מה היא עשתה לך לפני שבועיים?״
ובכך אנחנו עלולים להמשיך בלי לשים לב את דפוס הקורבנות.
מה שכדאי לעשות במקרה הזה זה כמובן להיות במודעות, לשים לב לאסטרטגיה ולהגיד: ״ נוכל לדבר על מה שקרה לפני שבועיים, אבל בוא נבין קודם כל מה קרה במקרה שאנחנו מדברים עליו״
אנשים שמקיימים את דפוס הקורבנות זקוקים להובלה חזקה לכיון אחריות,זה לא קל להם, ויש להם לא מעט אסטרטגיות נוספות כדי להמנע מאחריות.
זה כמובן לא אומר שהם ״רעים״
זה אומר שמכל מיני סיבות (לא נרחיב עליהם פה) יש להם קושי או אי מסוגלות להיות באחריות ולכן, הם איתנו בתהליך רגשי וזה התפקיד שלנו להיות במודעות, לא ליפול למלכודות תקשורת כאלה ולהוביל לאחריות.
תקשורת רעילה מייצרת המון קשיים
אבל אם שני הצדדים בוחרים לעבוד על הדברים זה ממש אפשרי לתקן.
השאלה היא רק אם…
שני הצדדים רוצים וחשוב להגיד שלפעמים אנשים שמשתמשים בדפוס ה״מה לגבי״ עושים זאת בלי כוונה או מודעות, ולפעמים, עם המון כוונה ומודעות וכנראה שיש להם כלים ואסטרגיות נוספות להוליך אתכם במסע הבילבול והספק.
*נכתב במסגרת כתיבת הספר ״לצאת ממחילת הארנב״ על מערכות יחסים רעילות.
