הנה שוב מקרה של חיבור נקודות כל כך מרגש!

אתמול התכתבתי בווטסאפ  עם חבר. קרוב משפחה שלו מאושפז עם  מקרה חירום וכמובן הבהלה גדולה.
הוא שיתף אותי בחויה הרגשית שלו 
ובחוויה הרגשית של המשפחה 
ובשורה אחת של התכתבות שנראית כאילו לא קשורה לכלום הוא שיתף באיזשהו סימפטום שיש לקרוב המשפחה. 
מי שקורא מהצד את ההתכתבות ישאל את עצמו מה עושה שם השורה הזאת עם הסימפטום הזה, אבל ברגע שקראתי את השורה שמתארת את הסימפטום המוזר הזה נפתחה לי מגירה שהייתה סגורה 20 שנה ואולי קצת יותר. 

לא הרבה יודעים, אבל אני אחות מוסמכת. לפני 20 וקצת שנה למדתי 4 שנים באוניברסיטה העברית ובין כתלי המחלקות בבית חולים אסף הרופא. 
את החומר הרפואי למדתי בשקיקה, סיימתי בהצטיינות דיקן
אבל את העבודה של האחיות לא יכולתי להחזיק 
עזבתי את המערכת עוד לפני שנכנסתי אליה ובמשך שנים חשבתי לעצמי שביזבזתי את הזמן בתואר שלי, שאפשר עם התואר הזה לנגב..(כמו שאומרים) ואני מודה שסחבתי תחושת אכזבה במשך זמן לא מועט. 

אבל  במהלך השנים גיליתי שוב ושוב ושוב  עד כמה הידע שלי  יקר מפז.  

*הידע שלי היה יקר מפז כשנולד לי עומר ובזכות הידע שלי  הפעלתי גישה מעניינת ושונה לטיפול בו ואת כסא הגלגלים שהגיע עם שיתוק המוחין שלו  ארזנו יפה לארועים מיוחדים בלבד. 
*הידע הזה יקר מפז באבולוציה של הקליניקה שלי, שמבוססת על בעיות בריאות שבמערכת הקונבנציונלית לא מוצאים להם ריפוי.
*הידע הזה יקר מפז. אין שבוע שמישהו לא מתקשר אלי כדי לקבל זריקת הרגעה לגבי מצב בריאותי שכרגע הוא חווה.   שולחים אלי בדיקות דם כדי שאציץ, משתפים אותי בכל מיני תסמינים כדי שאוכל לתת כיוון  וביחוד אני אוהבת את שיחות ההרגעה והנירמול שיש לי את האפשרות לעשות כשמשתפים בסימפטומים מוזרים. 

קצת אחרי שסיימתי את התואר, הצטערתי שנחשפתי לכל התכנים שבו.
בשביל מה אני צריכה להבין עד כמה הגוף שברירי?
בשביל מה אני צריכה  להכיר לפרטי פרטים סימנים של כל מיני מחלות? 
מה יעזור לי לשהות בעולם של מחלות?
ושלא נדבר על מה קרה למח שלי במהלך שיעורי פסיכיאטריה שבהם כל אחד מהתלמידים מתחיל לבדוק את עצמו מאה אלף פעם. 

ויחד עם זה במהלך השנים ליוויתי אנשים חולים מאוד 
ליוותי נשים בתהליכי פוריות  ויש כמה ילדים בעולם שיש לי חלק בדרך שלהם לפה. 
הבנתי  ואיפשרתי לאנשים להרפא ממצבים גופניים מאוד מוזרים 

אתמול, כשנפתחה לי המגירה של הידע מלפני 20 שנה, שלחתי לחבר שלי הודעה שהסימפטום הזה מתחבר לאבחנה מאוד חריגה.  ברגע אחד פשוט נזכרתי בכל מה שידעתי על המצב הגופני הזה. 
החבר התחיל לחקור ואני אמרתי לו שיניח, שעם כזה סימפטום סביר להניח שזה אחד הדברים הראשונים שיבדקו.

אבל זה לא היה אחד הדברים הראשונים שבדקו. 
בדקו דברים אחרים והוא היה שם עם האצבע על הדופק והתחיל להפעיל לחץ 
והיום קיבלתי ממנו הודעה שכנראה צדקנו. 

הפוסט הזה הוא לא על ״ ואוו יא מדהימה״ והוא לא על עולם הרפואה , שאני מאוד מעריכה. 

הפוסט הזה הוא על 2 דברים: 

הראשון

מדהים איך המח שלנו  זוכר הכל.  כל דבר שלמדנו, נחשפנו, הראינו, חווינו הכל שמור במגירות שנפתחות מתי שצריך. 

אותי זה פשוט מדהים בכל פעם מחדש. ואני משתמשת בהבנה הזאת על בסיס קבוע בעבודה שלי כדי לחלץ דברים ממגירות של אנשים. 

הדבר השני

הדבר השני שולח אותי לאחד הנאומים הטובים ביותר ששמעתי.  זה הנאות של סטיב ג׳ובס שמצמרר אותי בכל פעם שאני שומעת אותו, ואני משמיעה אותו לעצמי על בסיס קבוע כדי לא לשכח. 
connect the dots

הנאום הזה מזכיר לי  ששום דבר שעשינו, לא עשינו אותו סתם. כשמתסכלים על הדברים בראיית על מבינים איך כל דבר שקורה, תומך או מוביל לדבר הבא.  
 איך בעולם שנראה ומרגיש כאוטי, בסופו של דבר, אם בוחרים, יכולים לראות חיבורים בין הדברים 

ההסתכלות הזו של לחבר את הנקודות היא הסתכלות שלעיתים קרובות מרוממת את רוחי, מוציאה אותי מרגעי ייאוש, נופחת בי תקווה ובייחוד קבלה לדברים כאלה ואחרים שקורים לי בחיים. 

יודעים מה ישמח אותי? 
אם תשתפו אותי בחיבורים שראיתם בחיים שלכם.   איך  משהו שלא ייחסתם לו חשיבות מסויימת השפיע/תרם/מתחבר לארוע אחר. 

שתפו אותי בחיבוריה נקודות המרגשים שמתקיימים בחיים שלכם. זה כל כך מרגש!

שלי