זה לא סוד..
מאמנים ומטפלים מאוהבים באסימונים שנופלים. 
זה הרגע הזה שבו האדם שמולנו מבין משהו, משהו משמעותי מתבהר, שאלה גדולה מקבלת פתאום תשובה. 
וכשיש מפגשים של קזינו של אסימונים זו בכלל..התרגשות עילאית. 

אבל
לא כדאי לנו, המאמנים, שאסימונים שנופלים יהיו קרטריונים להצלחה או תו איכות לעבודה שלנו. 
לכל אדם יש את הקצב שלו, להפנים, לחשוף, לתת לדברים להיכנס. 
לכל כאב יש את הקצב שלו. יש כאבים שמשתחררים מהר ויש כאלה שמשתהים  או נכון יותר יהיה לומר, שיש כאבים שאנחנו משהים אותם עוד קצת לפני השחרור. אם בכלל. 
כשאסימון שנופל הוא  קרטריון להצלחה,המאמן עלול למצוא את עצמו כופה או לוחץ.  מציף את המתאמן במידע או פרטים רק כדי לקבל את האישור שהוא ״מספק את הסחורה״ 
זה מצב שעלול להכניס סטרס להתהליך, התנגדויות  וביחוד חוסר כבוד לקצב. 

וכן, אסימונים לא יורדים כשאני רוצה, כי אני צריכה הוכחה. 
הם יירדו כשהאדם שמולי מוכן,פתוח ובטוח.   

גם האסימונים שלי