השבוע במסיבת הסיום של קורס אימון רגשי חולקו קלפים אקראיים וזה הקלף שנשלח אלי:

מציבה את עצמי
במקום הראשון
זו לא אנוכיות
זו אחריות

״ואוו״ אמרתי לעצמי זו בדיוק ההחלטה שהשבוע ,אחרי תקופה מאוד עמוסה,לקחתי לעצמי.
החלטתי לקחת פרק זמן של שקט ושלמרות שיש המון בקשות וציפיות שמגיעות מהרבה כיוונים, לכמה חודשים הקרובים אני מציבה את הרצונות שלי במקום הראשון.

בהתרגשות גדולה אחזתי בקלף, אפילו החלטתי שאני הולכת להדביק אותו במקום מרכזי על שולחן העבודה שלי .
אני בטוחה שאם אתם מסתובבים בעולם הניו אייג׳י, בעולמות ההתפתחות האישית והסביבה פגשתם את במסר הזה בצורה כזו או אחרת.
לפעמים כדי להעביר את המסר הזה משתמשים במטאפורה הזו:
״גם במטוס, במקרה של צורך במסכות חמצן הורים צריכים לשים קודם מסכה על עצמם ורק אח״כ על הילד״
לפעמים רק מחדדים ומבהירים לנו כמה זה לא מועיל לתת מעצמך יותר ממה שאתה יכול, כמה מחירים יש לזה, וכמה חשוב , אפילו מאוד חשוב להציב את עצמך במקום הראשון

לקחתי את הקלף הזה לסיבוב מחשבה כדי להבין, אם המסר הזה כל כך ״ברור״ למה צריך כל כך הרבה תזכורות כדי לקיים אותו?

למה כל כך קשה לאנשים להציב את עצמם במקום הראשון??

סיבוב מחשבה ראשון

בסיבוב הראשון התמודדתי עם המחשבה שככה גידלו אותנו. ש״אנשים טובים״ מתחנכים לרגלי מסרים של נתינה, ויתור, פשרה. ״
החל מ ״נו.. את האחות הגדולה, תוותרי לה..״ (לא הוגן בכלל)
או ״תוותר לאחיך על חתיכת הבמבה שאתה כל כך רוצה, כי ככה אמא מבקשת״ (אווחח קרקע פוריה לכל מיני בעיות)
דרך ״הלקוח תמיד צודק״ (ממש לא נכון)
דרך ״בזוגיות צריך לוותר מדי פעם״ ( מסכימה עם המסר, אבל לא עם הויתור. אם תכתבו שאתם רוצים אכתוב על פרק )
דרך ״אם את אמא טובה אז תצאי עם הילד לגינה/לונה פארק/ים (ושאר אטרקציות מתעללות) גם אם את שונאת״
דרך ״לא כדאי להיעלב מדברים שבת הנוער שאת מגדלת בבית אומרת , זה ההורמונים שדופקים להם את הראש וגורמים להם לעשות ולהגיד דברים״.
ויש לי עוד המון דוגמאות שכולם מסתובבות סביב הויתורים הפשרות ולמען הסדר הטוב.

וככל שהעמקתי בסיבוב הזה ראיתי שלהציב את עצמי במקום הראשון זה ללכת נגד כל מיני אמונות שיש לי על מי אני אמורה וצריכה להיות.
אז אני מבינה למה צריך תזכורות.
יש פה ״אני חדש״ שצריך לעצב
זה דורש אימון ותזכורת
ועדיין משהו חסר.

צריך סיבוב מחשבה נוסף.
כי יש הבדל גדול בין להחליט שאני מציבה את עצמי במקום הראשון ובין לקיים את זה
בדיוק כמו ההבדל בין ״מהיום אני בדיאטה״ ובין.. לקיים את זה.

ופה מגיע הרגע שבו אני אומרת שוב ובקול רם עד כמה אני לא מחבבת את סיסמאות הניו אייג׳, המלאות בהשראה וריקות מתוכן שמאפשר לדברים באמת לקרות.
״אם אתה יכול לחלום את זה אתה יכול להשיג את זה״(לא בהכרח)
״אם אני הצלחתי כל אחד יכול״ (ממש לא בהכרח)
ו..״מציבה את עצמי במקום הראשון״

ואז נזכרתי במוכר אתמול בחנות, שסיפר לי כמה המוצר שבדקתי מדהים,כמה החיים שלי ישתנו בעקבותיו, כמה הכרחי שיהיה לי את המוצר הזה ולא ברור בכלל איך חייתי עד עכשיו בלעדיו
אבל השאיר פרט שולי בצד..
את המחיר
אנשי מכירות יגידו לכם שהתנגדות לרכישה היא אף פעם לא עניין של ״אין לי״ אלא של חוסר הבנה של ערך.
הם למדו לספר לנו על הערך העצום, על הלמה זה כדאי, על המי תהפוך להיות, על כל הרווחים, למה זה כל כך שווה,עד שהכיס נפתח.

אבל!

כל עוד בהגדרת המוצר לא מדברים איתי על המחיר שצריך לשלם כדי שאוכל להשתמש בו מוכרים לי אשליות.
האם אני מוכנה לשלם את המחיר?

סיבוב מחשבה שלישי

מחירים
הסיבה שרוב ססמאות הניו אייג׳ מעוררות ההשראה הופכות לסיסמאות רחוקות מהישג היא בגלל שמדברים על רווחים אבל לא מדברים על מחירים.
מה המחיר של לשים את עצמי במקום הראשון?

לשים את עצמי במקום הראשון זה לעיתים קרובות להגיד ״לא״ לדברים שלרוב אני אומרת עליהם ״ כן״
אני מוכנה לשלם את המחיר?
האם אני מוכנה לשלם את המחיר של הפנים המאוכזבות של הילדים שלי כשהם מקבלים ״לא״ למשהו שהם רגילים לקבל לגביו ״ כן״?
את המחשבות שיהיו להם לגבי.
את המחשבות שיהיו להם לגבי ההורות שלי.
את ההתנהגות שתבוא בעקבות?
האם אני מוכנה לשלם את המחיר שהעסק שלי ישלם כשאני אציב את עצמי במקום הראשון?
לקוחות מאוכזבים? אולי אפילו נוטשים?
מוניטין שמשתנה?
מה יקרה לפרנסה שלי?
מה המחירים שההורים שלי ישלמו אם אני מציבה את עצמי במקום הראשון?
מה קורה עם החברויות שלי?
זה מחזיק מעמד כשאני שמה את עצמי במקום הראשון?
מה קורה עם הזוגיות שלי??

סיבוב מחשבה רביעי

לשים את עצמי במקום ראשון לא אומר לדרוס אחרים.
זה נכון. יש דרכים ידידותיות להגיד את ״הלא״
אפשר להסביר את עצמי בנעימים. לשתף בסיבה שבגללה אני עושה את השינוי. אפשר לייצר מצבים שבהם לשים את עצמי במקום הראשון הולך ממש ביחד עם לשים אחרים גם במקום הראשון. לייצר אינטרסים משותפים

אבל..
בשורה התחתונה, כמעט לכל מי שסיפרתי לו על הקלף עם המסר נצצו לרגע העיניים.
כל אחד לקח לרגע את החיים שלו לסיבוב מחשבה של רווחים, ״ואוו..כמה הייתי רוצה לשים את עצמי במקום הראשון״
וזה סימן.. שזה חסר.
שלשים את עצמנו במקום הראשון לא קורה בתדירות שהיינו רוצים.
וזה ככה לא כי אנחנו לא מבינים כמה זה יכול לתרום לנו
אלא כי לא עשינו סיבוב מחשבה אמיתי דרך המחירים שאנחנו לא מוכנים לשלם.

סיבוב מחשבה חמישי

לא חייבים לשים את עצמי במקום הראשון תמיד.
״50 גוונים של אפור״ זה רעיון מצויין ששומר עלינו משחור ולבן. מ״תמיד״, ״אף פעם״, ״לעולם לא״, והידוע לשמצה: ״מהיום אני יותר בחיים לא…״
אפשר רק להעלות את המינון של לשים את עצמי במקום הראשון
כל פעם בעוד קצת.
ולתת לעצמי להתרגל למצב החדש. אפשר לבחון מתי זה מתאים ומתי זה לא. מתי זה הכרחי. גם כשנראה שזה לא ושאני יכולה למשוך עוד קצת עם להשאר במקום שני. או אחרון.

סיבוב מחשבה שישי:

יש אנשים שלדעתי שמים את עצמם במקום הראשון וזו כן אנוכיות.
אני בטוחה שהם לא חושבים ככה על עצמם.
הם יודעים טוב טוב למה הם שמים את עצמם במקום הראשון באותו רגע
הם פשוט מצליחים להשאיר את הדעה שלי עליהם במקום הראוי לה.

אני מקווה שסיבוב המחשבות שלי תרם לכם. אשמח לשמע מכם