כל המודלים שמלמדים אותנו שברגעים של כעס או פחד גדול- לנשום,לספור עד 10. לשתות כוס מים- הם מודלים פשוט מעצבנים. 

כי זה לא עובד . 
לא שזה לא עובד לכם. זה לא עובד. בכללי
אבל  לא מדברים על זה ועל למה זה לא עובד ואנשים מתאכזבים מעצמם. מרגישים דפוקים מתייאשים מהיכולות של עצמם  וזה כבר מבאס אותי ממש. 

בוא נבין רגע למה זה לא עובד  

המון אנשים כבר מכירים  את מודל אפרת .בגדול-

אפרת זה ראשי תיבות של:  ארוע, פרשנות, רגש ,תגובה והמודל הזה מסביר את התהליך שמייצר את ההתנהגות שלנו 

הנה ההסבר: 
*ארוע- קורה משהו.  גירוי מסוים חיצוני.  

*פרשנות- מה הפרשנות שאני נותנת למה שקרה.  הנחת היסוד היא שכל אדם מפרש בדרך שלו ושלעיתים הפרשנות שלנו לא תואמת בדיוק את מה שקרה.  זה מקור לסבל ,כל העניין הזה. 
בהערת שוליים אני אגיד שמי שרוצה להבין לעומק איך זה קורה שממציאות אחת כל אחד מבין משהו אחר – מה קורה שם בדיוק בתוך המח-  אני מלמדת את זה בקורסים של הנ.ל.פ 

*רגש-  אם פרשתי בארוע מסויים שקרה פה משהו מכעיס- אני ארגיש כעס. 
אם פרשתי בארוע מסויים שקרה פה משהו מעציב- אני אחווה עצב. 

אין שום סיכוי שאם פרשתי שקרה פה משהו רע- אני ארגיש שמחה. 
אין שום סכוי שאם פרשתי שקרה פה משהו מאכזב-  יעלה לי רגש של אושר.  

רגש הוא תוצר של הפרשנות שעברה שם קודם במח. 

ולסיום- 
*תגובה-  התגובה היא תוצר של הרגש.
אם הרגשתי כעס- אני אתנהג כמו שאני מתנהגת כשאני כועסת 
אם הרגשתי אהבה-  אני אתנהג כמו שאני מתנהגת כשאני אוהבת. 
אין סכוי שאם הרגשתי כעס- אני אוכל להתנהג כמו שאני מתנהגת כשאני מחוברת לאהבה 
אם הרגשתי עצב- אין סיכוי שהתגובה שלי תהיה תגובה של הפי הפי 
ואם התנהגתי בהפי הפי- הרי שזייפתי ואין מה להתפלא שאחכ העצב מתפרץ במקומות אחרים. 

ועכשיו לעניננו ולענייני הנשימות , וספרת עד 10 וכל זה. 
הרבה פעמים אנשים מבקשים ממני שאלמד אותם איך לשלוט ברגש 
״אני רוצה לכעוס פחות״ 
״אני רוצה להפגע פחות״ 
כשאנשים מבקשים לשלוט ברגש- זה נסיון חסר סכוי. 
אם הייתה שם פרשות של פגיעה- תהיה פגיעה – וההתנהגות שלי תהיה התנהגות של מי שנפגעה ואין דרך להתערב שם באמצע. 
כשאנשים מלמדים אותך ל״נשום״-  הם בעצם מנסים ליציר לך דרך הנשימות חלון זמן שכל התפקיד שלו הוא..לקחת אותך לעולם הפרשנויות ולבדוק מה קורה שם. 

אבל אם רק נשמת ולא הלכת לעולם הפרשנויות לעשו שם איזה שינוי – לא עשית כלום 
בעצם עשית 
עשית משהו גרוע 
דחית את התגובה לרגש לרגע אחר וברוב המקרים זה מתפוצץ אחכ חזק יותר 

אז נשימות  זה טוב-  רק אם אתה הולך לעולם הפרשנויות 

והנה השוס הסופי . שימו לב 
כשאנשים חמים, הם בטורים גבוהים, מפלס הרגש שלהם גבוה-  הם לא מסוגלים ללכת לעולם הפרשנויות. 
כשהרגש חזק- אפשר רק לעשות את מה שעושים כדי לשחרר אותו.  זה כמו קיטור 
עוד לא פגשתי אדם שברגע של רתיחה הצליח ללכת לעולם הפרשנויות  ולעשות שם שינוי.  
אל תצפו שתצליחו.  חבל לי על האכזבה שלכם מעצמכם. 
לעולם הפרשנויות הולכים  אחרי שהארוע נגמר.  בשקט , ברוגע, בהתבוננות מפוכחת ומתוך רצון ללמוד ולהבין . בודקים מה האמונות שלי לגבי מה שקרה, מה הידיעות שלי מה היה אמת ומה הוספתי.  ורק אז.. יכולים לעשות את השינוי האמיתי.  

ויש עוד כמה דברים שכדאי ללמוד על המודל הזה- 
כמו למשל  איך לתרגל את זה שלא נרתיח את הרגשות.  כלומר שלא נגיע מראש לטורים כל כך גבוהים. 
איך אנשים מתנהגים כשהם מנסים לשנות משהו שאי אפשר באמת לשנות  
ועוד דברים ממש מענינים שאני אכתוב עליהם במקומות אחרים.  

השיעור המלא מוקלט במועדון- אם מוזמנים להצטרף ולקבל אליו גישה- אבל אני יודעת  שאם קראתם עד לפה  קיבלתם ידע שרק איתו לבד כבר תוכלו להתבונן על החיים שלך קצת אחרת מאי שהתבוננתם קודם.