מה קורה כשהמטפל זקוק לחופש שלו כערך? כשהמטפל הוא אדם שרוצה להרגיש שהוא ״חופשי״ או שיש לו בחיים דברים אחרים שהוא רוצה להיות מחוייב להם יותר מאשר לקליניקה.
זו שאלה שהגיעה אלי כמה וכמה פעמים והנה התשובות שלי

אחד הדברים שכדאי לזכור הוא שלכל מטפל יש את דרך העבודה שלו. אני שותפה לאסכולה שטוענת שאין דרך אחת לעבוד בקליניקה. יש את הדרך שנכונה למטפל עצמו ומתוך כך יגיע אליו מי שהדרך הזו נוחה ומתאימה לו.
מטפל יכול להחליט שהוא נפגש עם 30 אנשים בשבוע והיומן שלו יהיה מלא אבל הוא גם יכול להחליט שהוא עובד עם מטופל אחד בשבוע אם ערך החופש שלו חזק יותר מערכים אחרים. אין נכון או לא נכון. יש רק מה שמשרת ונכון למטפל, ומניסיון, מטפל שעובד לפי מה שצריך ,במחיר שזה לא נח לו, כנראה לא יחזיק מעמד בעבודה שלו.

מחשבה נוספת שכדאי לקחת לסיבוב מחשבה היא המחיר הרגשי שיש למפגשים בקליניקה בתחילת הדרך. לפעמים בתחילת הדרך ההתארגנות למפגש,המחשבות והחששות לגבי המפגש גובים הרבה אנרגיה שעלולה להזכיר לנו את הרצון שלנו בחופש..אני די בטוחה שכשמשתפשפים והביטחון עולה מפגשים בקליניקה עולים הרבה פחות מבחינה אנרגטית והצורך בחופש מתאזן מעט כשבשאר הגזרות באמת יש איזון