קליניקה וכסף

אווו כמה אני יכולה לדבר על זה. על הדרך שאני עברתי סביב אמונות על כסף בקליניקה, ועל הדרך שהמטפלים שאני מלווה עוברים.
בכל הקשור לכסף מטפלים, בייחוד בתחילת הדרך, סובלים מכל כך הרבה אמונות מגבילות שאם רוצים באמת לקיים קליניקה מקצוענית כדאי לדבר על זה.
אז הנה אני פה לעשות קצת סדר בכל מיני עניינים שמייצרים בלאגן.
ונתחיל עם כמה הגדרות שמתחילות חל מהבעיה:

שליחות 
לא מעט מטפלים שאני פוגשת נוהגים להתייחס לעבודה שלהם כשליחות. הם מרגישים שהם עושים עבודה חשובה ביותר, שממש יכולה להציל חיי אדם, הם מרגישים שצברו ידע שיש עליהם חובה להעביר הלאה ומכאן נולדת לה תחושת שליחות. והנה גם נתתי לכם את ההגדרה למונח שליחות. 
באופן אישי אני אגיד,שאני לא מרגישה תחושת שליחות בעבודה שלי. 
אני נהנית להגיע לכמה שיותר אנשים, אני מאוד אוהבת לעזור עם הכלים והידע שצברתי.  אבל אני לא חשה עצמי שליחה. 
ככה שיש מטפלים שאינן חשים עצמם בשליחות. יש כאלה שכן. 

כששליחות מתובלת בהנאה זה עוד יותר טוב. 
מכירים את המשפט ״תבחר עבודה שאתה אוהב ולא תצטרך לעבוד עוד יום אחד״? 
לפעמים בעבודה שלי אני כל כך נהנית שכשנגמר יום עבודה אני אומרת לעצמי ״ ואוו, איזה מזל שהלכתי עם הבחירה שלי בעולם הטיפול. יכולתי עם הכישורים שלי ללכת למקומות אחרים ואני מאושרת שבחרתי את הכיוון הזה״ 

יעוד
ואוו פה כבר עשיתי עבודת מחקר עוד יותר רצינית. 
הנה תראו את הסרטון  הוא לקוח מתוך אחת התוכניות שמלוות של כיתת המטפלים. 

מקצוע 
גם עליו אני מדברת בסרטון אז אני לא מרחיבה פה יותר מדי במיליים.  בגדול מקצוע הוא תחום פעילות שאדם מתמחה בו ועוסק בו לפרנסתו

עד כאן הכל נהדר 
באיזשהו מקום השתרבבה להגדרות של עבודת המטפלים ההגדרה התנדבות
כי אם אתה עובד במה שאתה אוהב אז למה לבקש על זה כסף? 
אם אני עובדת בעבודה שאני נהנית ממנה, זה בסדר לבקש עליה כסף? 
אם אני ביעוד שלי, זה מתחבר עם כסף? 
אם אני מלווה אנשים שנמצאים במצוקה רגשית, חולים, סובלים, זה בסדר לבקש כסף עבור העבודה שלי? 
למה לא חינם? 

ומפה לשם  המקצוע המדהים שלי ״ מטפלת״ קיבל מכה בכנף שחלק גדול מהמטפלים לא מתאוששים ממנה. 
אני מודה שגם לי לקח כמה שנים להתאושש ממנה ונעזרתי בלא מעט תומכים  כדי להחלץ מהמכה הזו. לבד לא התגברתי על האמונות המגבילות בעניין כסף.  היום אני עוזרת למטפלים אחרים להשתחרר מהאמונות המגבילות שגורמות לכך שהם יעבדו בחינם או בשכר נמוך. 

בואו נתחיל 

  1. שליחות היא לא התנדבות.  מה לעשות.  אם הם היו אותו דבר זו הייתה מילה אחת.  שליחות זו שליחות.   התנדבות זו התנדבות.   זה שמישהו פעם החליט שהשליחות שלו מתקיימת בהתנדבות  לא אומר שהן הפכו לאותו רעיון.  

                      גם תחושת יעוד אינה מחוברת להתנדבות.   מה לעשות, דברים שונים. 

  1. שליח צריך להתפרנס. למה?  כי אם הוא לא יתפרנס הוא לא יוכל לקיים את הבית שלו, הילדים שלו ואת עצמו.  בייסיק לא?  אם במקרה השליח הזה נמצא בשליחות מטעם מוסד כלשהו, המוסד משלם לו עבור השליחות שלו.  לדוגמא: השליחים המצויינים של הסוכנות היהודית.    אם במקרה השליח הזה הוא עצמאי, מי שמשלם לו אלה הלקוחות שלו. 

אם במקרה זו שליח של וולט, הוא מקבל מעט מאוד כסף. ככה זה,יש שליחויות שנחשבות יותר ושליחויות שנחשבות פחות.  מעצבן אבל זו האמת נכון לעכשיו. 

אם שליח לא יתפרנס מהשליחות שלו, הוא יצטרך להתפרנס ממשהו אחר. 
ואם הוא יהיה עסוק במקצוע שלו, יישאר לו פחות זמן לשליחות שלו
והשליחות הכל כך חשובה שלו תפגע 
כך שששליח שהשליחות שלו חשובה לו והוא מחוייב לה, חייב להתפרנס מהשליחות שלו בצורה כזו שתאפשר לו לא להצטרך לחפש עבודה נוספת במקביל. 

  1. אני מבינה, שהיום יש לא מעט אנשים שלא נהנים בעבודה שלהם. אלה שלא נהנים לא מקבלים יותר כסף מזה שהם מסכימים לעבודה שלא נהנים בה. ככה שאין באמת משוואה כזאת של הנאה יותר= פחות כסף. הנאה פחות = יותר כסף. 
    סתם פיקציה שנמצאת בראש של אנשים מסויימים. 

בכללי, אם כל העוסקים היו נהנים בעבודה שלהם החיים שלנו היו נראים אחרת. 
פקידה בביטוח לאומי שנהנית מהעבודה שלה מייצרת חוויה אחרת לגמרי מפקידה ששונאת את העבודה שלה. 
גם מורה, גם גנן, גם ראש הממשלה. 

  1. כסף, מייצר מחוייבות. לא רק מהכיון שאתם חושבים. 
    נכון, אני יודעת שעולה לכם עכשיו לראש הדוגמא הקיצונית הזאת של מישהו שפעם עבדתם איתו ללא תשלום והוא היה מלא הערכה וניצל עד מאוד את כל הערך שנתתם לו.  
    אבל בשורה התחתונה, כסף מייצר מחוייבות.   הוא מייצר ערך ואם אתה כמטפל לא מעריך את העבודה שלה כשווה, אתה מעביר מסר שהעבודה שלך כנראה לא שווה, ול״משהו לא שווה״ קשה להתמסר. 

אנחנו לא מוכרים כוס ב- 2 שקלים במקס סטוק.  

למען האמת , אני מקפידה בכל זמן נתון לתת שירות  ״פרו בונו״. 
 פרו בונו  מבחינתי זה לא התנדבות.  זה כשמישהו משלם על השירות שלי לא בכסף. 
אני בוחרת היטב למי שאני נותנת שירות ללא כסף מתוך הבנה שלאדם הזה יש משהו לתת לי חזרה. 
זה לא בארטר 
אני לא בעד בארטרים בקליניקה.  טיפול תמורת יום צילומים  או משהו כזה. (אם מעניין אתכם לדעת למה תגידו לי ואני אכתוב על זה) 
פרו בונו מבחינתי זה מצב שבו אדם לא משלם לי בכסף, אבל אני מקבלת מהעבודה איתו ערך שתורם לי מאוד ומכאן אני מייצרת את המחוייבות שלי אליו. 

כן, כסף מייצר מחוייבות לא רק מהכיון של מטופלים.  גם מהכיון של מטפלים. 
בטיפולים שלא משלמים עליהם בכסף, צריך למצוא ערך מייצר התחייבות אחר.  
אחרת נמצא מטפלים מתוסכלים. 

  1. אני לא עובדת רק כי אני צריכה את הכסף למכולת, כמו שאומרים. 
    עם הכסף  שאני מקבלת מהעבודה שלי אני משלמת גם על דברים נוספים.
    אני אוהבת לקנות לעצמי דברים שעושים לי טוב.  ללכת להצגות, לטיולים, לאכול אוכל מפנק. וגם ללמוד. להתפתח.
    מטפלים שעובדים בשביל ״מכולת״ הם מטפלים שלא נחים כשהם צריכים לנוח.  לא לומדים כשהגיע הזמן להתרחב וללמוד, לא משקיעים בעסק שלהם כדי לתת שירות טוב יותר. 

לא רוצה ככה.  
לא נראה לי שהאנשים שאני מלווה בקליניקה היו רוצים חיים כאלה עבורי.  ואם לא אכפת להם, אז הם לא האנשים שנכון לי לעבוד איתם. 
תראו, יש לי עוד הרבה מה להגיד על כסף בקליניקה ואני רואה שהפוסט מתארך 
אז הנה רק עוד 2 :

  1. אני לא חוגגת על הגב של אנשים במצוקה. אני לא רואה סבל של אנשים ואומרת לעצמי בלב :״ פיייי הנה עוד אחד לעשות עליו סיבוב״. 
    אני כואבת כשאני רואה כאב. כואב לי על אנשים סובלים.  ובגלל זה אני  מטפלת טובה. כי אכפת לי, וכי הפניתי את הכישורים שלי לטובת חיזוק היכולות שלי לעזור לאנשים כך שהם לא יסבלו. 
    ככל שאני לומדת יותר, מתפתחת,נהיית מומחית, אני יכולה לעזור ליותר אנשים להפסיק לסבול. ולהפסיק לסבול יותר מהר.  ובדרך יותר ידידותית.  

אני אוהבת לעזור לאנשים להרגיש טוב יותר. 
לכן הפכתי את הענין הזה לעבודה שלי וזה לא עוד משהו שאני עושה על הדרך 
בטח לא כדי לספוק כפיים ולעשות סיבובים על כאבם של אחרים. 
כן, אני יודעת שיש אנשים שכן עושים את זה. 
ולא, אין קשר בין לרצות לעזור ובין חינם.  

האמת? בסוד אני אגלה לכם שיש הרבה סובלים שיש להם הרבה כסף. מהם אני לא מבקשת יותר כסף עבור העזרה שלי. 
אם יש מקום שבו כולם צריכים לשלם אותו דבר זה בקליניקה כמו שלי.  

והנה הרעיון האחרון להיום: 

יש מטפלים  שמתמחרים לפי הערך שהם מאמינים שהם נותנים 
יש כאלה שמתמחרים לפי כמה הכי הרבה הם יכולים לגבות (ולא אכפת להם אם יש ערך או לא ) 
יש כאלה שמתמחרים את השירות שלהם לפי ״מכולת״  ואז כל מה שיש להם זה כסף למכולת.  

לכל שיטת תימחור יש את המחירים והרווחים שלה 
אבל אם לא ניקיתם את האמונות המגבילות שיש לכם עם כסף, יהיה לכם מאוד קשה ללוות אנשים בקליניקה רצינית,משמעותית וכזו שנשארת כדי לצבור ניסיון ומומחיות.  

האמת?   אם לא ניקיתם את האמונות המגבילות שלכם לגבי כסף, יהיה לכם גם מאוד קשה להיות מטופלים.    אתם כנראה תבחרו את המטפלים הלא נכונים, הטיפולים הלא נכונים, תשלמו על זה מחיר יקר,ועוגמת נפש. 

אני מקווה שעזרתי לשחרר כמה ברגים מעולם האמונות המגבילות שלכם, ואם אתם צריכים עם זה עזרהף קחו בחשבון שגם על זה עובדים בכיתות המטפלים שלי.
אני מאחלת לנו שנהיה מדוייקים לעצמנו

שלי 

אהבתם? שתפו!

שיתוף ב facebook
פייסבוק
שיתוף ב linkedin
לינקדאין
שיתוף ב email
דוא"ל
שיתוף ב whatsapp
וואטסאפ

הצטרפו לניוזלטר!

אני מעלה המון תכנים חדשים כל הזמן,
מוזמנים להצטרף לניוזלטר שלי ולהשאר מעודנים תמיד!

אולי גם אלו יעניינו אותך...

נוצר באמצעות מערכת הקורסים של
 
סקולילנד

קליניקה וכסף