התמודדות עם ביקורת

בכל מה שקשור בהתמודדות עם קושי עם ביקורת  יש טעות אחת שחוזרת על עצמה המון פעמים.

והטעות היא שאנשים  וגם מטפלים ומאמנים משקיעים את תשומת הלב כשהפוקוס בתהליכים הוא על מקבל הביקורת.  או במילים אחרות- איך לעזור לאנשים להכניס את הביקורת שקיבלו למסגרת הסתכלות חיובית  כך שהיא לא תחווה  כדבר הורס אלא כדבר בונה שממנו אפשר לצמוח ולהתפתח 

באופן נקודתי זה יכול לעבוד

אבל זה לא עובד בשום צורה כשאדם נמצא באופן קבוע עם דמות שיש לה נטיה לביקורתיות 

אדם שגדל עם הורה ביקורתי, חי לצד בן זוג ביקורתי או נמצא תחת מנהל עבודה ביקורתי-  העבודה סביב איך לקחת את הביקורת ולהפוך אותה למיטבית זה ממש לא הכיוון ולהיפך, בסופו של דבר זה יעשה אפילו יותר נזק ,בביטחון עצמי, בתחושת מסוגלות וביכולת ביקורת העצמית האיכותית. 

ואז מגיע אחד המשפטים הססמאתיים שאני כידוע- מקבלת פריחה מססמאות בקליניקה- 

״זה שלו״.  

ובכך מטפלים מנסים לפטור את מקבל הביקורת מהקושי הרגשי.  הם בעצם אומרים לו ״  יש מצב שהביקורת הזאת היא לא עניין שלך, אלא של מי שנתן את הביקורת.  שחרר, אתה לא חייב לקבל כל ביקורת שמגיעה לכיונך״. 

בחשיבת עומק איכותית וטובה, המשפט ״ זה שלו״ הוא רק ההתחלה של העבודה.  לא הסוף. 

אחד הדברים החשובים ביותר שכדאי למטפל לעשות עם האדם שהוא מלווה בקליניקה (אם הוא רוצה תוצאות איכותיות לעבודה שלו)   זה התבוננות על המבקר  מתוך הבנת דפוסי החשיבה שמייצרים את הביקורת:

  1.  אני רוצה לעזור למישהו /אני יכול להוציא  ממנו טוב יותר /אני רוצה ללמד מישהו .  ברוב הפעמים כשאנשים מבקרים אלה יהיו התשובות שאנחנו נשמע.  מה שנקרא- אלה התשובות שאולי הם נכונות  ואולי הם פשוט התשובות שנשמעות טוב יותר. מה שחשוב זה לבדוק אם הביקורת יוצאת מעמדת המושיע  כי אז יש סיכוי סביר שהיא תחווה כתוקפנית, מפריעה או  מכאיבה.  למה?  כי כל מה שיוצא מעמדת מושיע זקוק לקורבן.   וזאת כרוניקה של  מערכת היחסים של קורבן תוקף. מעבר לזה שביקורת שיוצאת מעמדת מושיע מתבוננת על המושיע וצרכיו  להושיע  ולא על מקבל הביקורת באמת.  
  1. לא רואים אותי/שומעים אותי/מרגישים אותי- ולכן אני צריך לבקר את ההתנהגות שלא רואה אותי. ביקורת היא לעיתים דרך, לא ידידותית, לתפוס מקום.  וגם דרך לתפוס משמעות.  וגם דרך להבהיר את העמדה והגבולות שלי. 
  2. אני חושש שמשהו רע ייקרה ואני רוצה להקדים תרופה למכה – צורך בשליטה.  הביקורת היא רק כלי כדי לייצר שליטה מדומית שהמטרה שלה היא ליצר תחושת ביטחון.  בהבנה עמוקה של הדבריםה אלה  כעס וקושי  כלפי המבקר הופכים לחמלה ונפתחים כיוני עבודה חדשים וקריטים    
  3. אני מרגיש צורך להתנשא= רגשי נחיתות.  אדם ביקורתי נחווה הרבה פעמים כבעל ביטחון.  הביקורת מקנה נופך של חוזק לאישיות בעוד שההיפך הוא הנכון. אדם ביקורתי חווה את עצמו  כחסר ביטחון  ומכאן הצורך לבקר.   להגיד לו ״ תפסיק לבקר, זה כמו להגיד לו ״ תפסיק להשתמש בכלי היחיד שיש לך כדי לצבור ביטחון״.  בלתי אפשרי. 
  4. קנאה- מקור עסיסי לביקורת.   קנאה= תודעת חסר. אנשים מרגישים צורך להקטין ולבקר  את הדבר/האדם  שמרגיש להם שנמצא מחוץ להישג ידם. 
  1. אני רוצה שדברים ייקרו כמו שאני רוצה – שתלטנות.  שזה נשמע מאוד דומה לשליטה אבל שליטה יכולה להיות גם  רק אני עם עצמי, וכדי לייצר שתלטנות צריך אחרים או גורמי חוץ להשתלט עליהם.    כאן הפוקוס לחלוטין נמצא על המבקר עצמו.  כלומר- הוא לחלוטין פועל לא לטובת אף אחד אחר  אלא לטובתו.  השתלטות היא צורך להרגיש משפיע. שולט חזק קובע.  וכל אלא  בסופו של דבר יושבים על .. טאדם.. מה שאנחנו כבר יודעים- שייכות.  אבל השייכות  היא לא שוויוניות-  אלא  שייכת מתוך העליונות.  

כשמטפל מכיר את ארסנל דפוסי החשיבה שמייצרים ביקורת, והוא יודע לשקף אותם לאדם שהוא מלווה-הוא מאפשר הבנה ואפשרות אמיתית להשתחרר מעול הביקורת.  אין צורך לעבד שוב ושוב את אופי הביקורת ולבחון אותה. 

כדאי לזכור, שתמיד, מה שמייצר את תחושת השלווה  זו בהירות. חקירה אמיתית וטובה של ״המבקר שלי״ ובהירות לגבי מה שקורה מכניסה שלווה  וכל הקושי של התמודדות עם ביקורת נעלם.   

אם יש לכם שאלות- אני פה.

אהבתם? שתפו!

שיתוף ב facebook
פייסבוק
שיתוף ב linkedin
לינקדאין
שיתוף ב email
דוא"ל
שיתוף ב whatsapp
וואטסאפ

הצטרפו לניוזלטר!

אני מעלה המון תכנים חדשים כל הזמן,
מוזמנים להצטרף לניוזלטר שלי ולהשאר מעודנים תמיד!

אולי גם אלו יעניינו אותך...

נוצר באמצעות מערכת הקורסים של
 
סקולילנד