נקיונות

זה פוסט שמתחיל כמו מרתה סטיוארט במיטבה- ונגמר בוידוי..

אתמול מצאתי את עצמי עם שואב האבק ביד- ואני שואבת את רצפת אחת המגירות במטבח.

כשאני אומרת שמצאתי את עצמי ככה- אני ממש מתכוונת לזה-

כי בשום שלב של החיים אין לי לא זמן ולא רצון לנקות את תכולת מגירות המטבח..

אבל מי שמכיר אותי יודע- שאחת לכמה זמן- נוחתת עלי שגעת נקיונות ואני ממרקת-את כל מה שנקרה בדרכי…

במסגרת השגעת של אתמול- מצאתי את עצמי לקראת צהריים מנקה גם את אחד הקירות בדירה- הקיר האהוב על דובי הכלב שלי- זה הקיר שהוא הכי אוהב להמרח עליו- להצמד אליו- ולישון קרוב אליו ומשום כך- הקיר הזה מסומן תמידית בצבעי הגוף של דובי.

ביד ימין ספוג הפלא,ביד שמאל עוד מגבת- וכולי בהתלהבות קוראת ליוסי :״ בוא תראה כמה קל לנקות את הקיר..״

במשך הרבה שנים ידעתי לשייך את שגעת הנקיונות הזאת להתחדשות

מתישהו לפני שמגיע פסח ביומן- הוא מגיע לגוף שלי- ואני מרגישה את ההתחדשות באוויר- ומתחילה לזרוק, לנקות לסדר…

זה קצת מצחיק לחשוב על זה – אבל לפעמים נדמה לי שהחברה עם היומן טעו.. שפסח אמור להיות קודם והם כנראה לא מחוברים עד הסוף- אז קלטו מאוחר את יריית הפתיחה לנקיונות..

כנראה שאם זו הייתה אישה שם שאחראית על התאריכים- היא הייתה יודעת טוב יותר מתי זה הזמן להתחיל..

בכל אופן-

אני לא אוהבת לנקות

עד שמגיעים הימים שבהם אני כן אוהבת לנקות.

ואז אני מאוד אוהבת לנקות ואני מנקה כאילו זה פרוייקט חיי.

במשך שנים גם ידעתי מה מושך אותי בנקיונות.

זה אולי קשה בגוף.. אבל זה קל בראש..

והמונוטוניות של הנקיון מאפשרת לי לחשוב על דברים שקשה לי לחשוב עליהם כשאני יושבת ליד שולחן או מול המחשב.

קריאה פנימית מבקשת ממני לקום ולעשות משהו אחר- מבחינה פיזית – כדי שאני אוכל לחשוב על הדברים שאני צריכה לחשוב עליהם.

וגם את זה הבנתי ולמדתי להעריך-

כי ככה יצאו לי גם בית נקי וגם מחשבות מאוד מועילות ורעיונות חדשים.

השנה- כשהרגשתי את שגעת הנקיונות מתחילה- החלטתי להתבונן בה טוב יותר

משהו הרגיש לי שונה.

הפעם משהו סימן לי שקורה פה משהו אחר.

ובעודי מנקה את תחתית המגירה ואת הקיר של דובי הבנתי שהפעם אני לא חושבת על כלום

להיפך

אני נהנית מלא לחשוב

מלהניח להכל

אני פשוט..רק.. מנקה..

ואז ראיתי שהניקיון מהווה לי בריחה..

אם בשנים הקודמות הניקיון איפשר פלטפורמה למחשבה

השנה הניקיון מאפשר פלטפורמה לבריחה..

״אני ממש מצטערת״, אמרתי למח שלי ״אני לא יכולה לחשוב עכשיו על מה ביקשת שאחשוב.. אני מנקה עכשיו..״

וככה הצלחתי להתחמק מהדברים שלא רציתי לחשוב עליהם.

לפרק זמן מסויים זה החזיק מעמד…

סיפרתי לעצמי- שיהיה לי בית נקי בסופו של דבר

וזה טוב

אבל אחכ הבנתי שהמחשבות האלה שאני לא רוצה לחשוב- ההחלטות שקשה לי קצת לקחת עכשיו-

הם לא ייווותרו..

ההחלטה הזו שאני צריכה לקבל לא אומרת לעצמה:״ אה.. אני רואה ששלי מנקה… אולי נוותר לה הפעם״..

אוו לאא..

היא תחכה שם מעבר לפינה..

לשניה שבה אני אסיים איזה פרוייקט נקיון שהמצאתי – ותצוץ בחזרה.

שוב ושוב ושוב..

צוץ וצוץ וצוץ..

ובדמיוני אני רואה את עצמי עבד לפרוייקטים של ניקיון..שכל המהות שלו היא רק לא לחשוב.. לא לקבל החלטות.. לא לעשות שינויים.

וככה התחלתי לחשוב על אנשים אחרים

(הכי קל.. שתדעו… במקום להתבונן על עצמנו.. להתבונן על אחרים.. איך הם מתחמקים, טועים, בורחים.. איך הם..)

ואז אמרתי לעצמי-

תגידי להם- שייבדקו את סדר היום שלהם..

שייבדקו את הפעולות שהם עושים

את האוטומטים שמנהלים את החיים שלהם.

האם האוטומטים שלהם הם רק בריחה?

האם הם משתמשים ב״מטלות הבית״ או הילדים – או משהו בסגנון – כדי לברוח מדברים אחרים שהם צריכים לחשוב עליהם, לעשות, או לקבל החלטות?

האם מטלות השגרה הן בעצם… קרקע לבריחה??

דמיינתי אנשים לא אומרים בקול רם את המשפט:

״מצטערת.. אני לא יכולה לעשות שום שינוי בחיים שלי.. אני פשוט… כל כך עמוסה..״

או

״מצטער..זה לא זמן טוב לבלאגנים בחיים עכשיו.. אני מסדר״.

תגידי להם..

שייבדקו..

ככה אמרתי לעצמי

והתיישבתי לכתוב את הפוסט הזה…

ובעודי כותבת את השורות האלה הבנתי

שכשאני כותבת עכשיו..

בוחרת את המילים

ומסדרת את הפסקה..

אני שוב.. בורחת.. מלקבל החלטה..

אהבתם? שתפו!

פייסבוק
לינקדאין
דוא"ל
וואטסאפ

הצטרפו לניוזלטר!

אני מעלה המון תכנים חדשים כל הזמן,
מוזמנים להצטרף לניוזלטר שלי ולהשאר מעודנים תמיד!

אולי גם אלו יעניינו אותך...

נוצר באמצעות מערכת הקורסים של
 
סקולילנד

נקיונות