כשהבטן מדברת

אני משתפת אתכם במה שקרה לי השבוע כי אם למישהו אחד זה יעזור אני את שלי עשיתי להפעם.

אז רק למי שלא מכיר, אני עצמאית בעלת עסק ,אמא ל- 3 ילדים בחופש הגדול יש לי עוד כל מיני מחוייבויות שלא צריך כרגע לכתוב אותם פה. השורה התחתונה היא שעמוס לי לאללה.
לפעמים כל כך עמוס לי שאני לא מוצאת את הידיים והרגליים ובא לי לזרוק הכל לפח
הזמן שלי מאוד יקר לי ואני רגישה ממש לביבוזי זמן
אני בטוחה דרך אגב, שכמעט כל מי שקורא את הפוסט הזה יכול עכשיו להזדהות איתי.

ברביעי השבוע קרה משהו שאילץ אותי להרים הילוך עם אחד הפרוייקטים שלי. זה פרוייקט שהתכוונתי לקחת את הזמן לגביו, אבל פתאום נכנס איזשהו אילוץ והבנתי שאני ״חייבת״ לסיים אותו די במהירות.

ברביעי ב- 17 הכנתי לי כוס קפה, התיישבתי מלאת אנרגיה ליד המחשב והתחלתי לעבוד.
תוך כמה דקות לכל הילדים שלי היה משהו מאוד חשוב להגיד לי. כל אחד בתורו.
היה חשוב להם גם ריב דווקא איפה שאני עובדת,מישהו היה חייב ליפול, בדיוק ברגע הזה גם לא היה אוכל מוכן במקרר לארוחת ערב, ומסתבר שההמבורגר הענק שהבאתי להם לארוחת צהריים בדיוק לפני שעתיים כבר לא מספיק לקיבה המתבגרת שלהם.

אבל אני הייתי חזקה,לא נשברתי
כלומר,אולי בעצם כן
כי אומנם לא קמתי להכין אוכל למי שלא באמת רעב, אבל 5 שעות עבדתי על הפרוייקט שלי במקביל ללצעוק על כולם כל 5 דקות ״ אפשר בבקשה דיייי!!!״ או ״ תלכווו לריב בחדר שלכם!!!״ או ״ די! אני לא יכולה יותר עם משרד בבית!!״.

לכל מי שיש לו כרגע הצעות להדרכה הורית תנשמו שניה , לא ביקשתי עצות ולא עזרה בהקשר הזה, וזה לא מטרת הפוסט.
(סתם שאלה מצחיקה ולא קשורה: אתם מאלה שמיד בא לכם להציע לי משהו/ לעזור לי/ לספר לי איך אפשר לעשות את זה אחרת?
או שאתם מאלה שבא לכם להגיד לי : אווו גם אצלי זה ככה״ ?)

ב- 22:00 אחרי 5 שעות רצופות מול המחשב כבר נגוזה המחשבה הדמיונית שהייתה לי ב 17 שאם אני אשב על זה רצוף ולא אקום אני אסיים את זה היום.
בשעה 22:00 הגעתי רק לחצי ממה שדמיינתי שאגיע וזה עיצבן אותי והייתי מרוטה וגם מותשת.
אבל אז הסתכלתי על הפרוייקט שלי מהצד ופתאום קלטתי שהוא מנוגד לערכים שלי.

אני לא אפרט כאן יותר, זה קצת יותר מדי פרטי בשבילי, אבל אני כן אספר שהפרוייקט שיצרתי בחמש השעות האחרונות מנוהל על ידי ״ מה יגידו״ וגם פחד ש״למישהו״ יהיה מה להגיד.

וברגע אחד במקום לבכות על 5 שעות שבוזבזו המח שלי לקח ימינה והגדיר את זה ככה: 5 שעות זה הזמן שלקח לך הפעם להבין שאת מנוהלת מהמקום הלא נכון. איזה מזל שגילית את זה עכשיו, באמצע הדרך, ועוד יותר, שגילית את זה לפני שפירסמת את הפרוייקט״.

הלכתי לישון וקמתי למחרת בבוקר, מלאת אנרגיה וחיבור עצמי
בחופש הגדול, 6 בבוקר הפכה לשעת עבודה יהלום. כולם עוד ישנים, עוד אף אחד לא רעב והמריבות, גם להם זה עוד מוקדם.
המשכתי את הפרוייקט שלי, מחוברת לערכים, וכחלק ממשימות הפרוייקט התיישבתי לעריכת וידאו של אחד השיעורים שלי.

ישבתי על עריכות במשך שעה וחצי.
אחרי שעה וחצי קמתי לעשות משהו וכשחזרתי, גיליתי שתוכנת העריכה קרסה וכל העריכות שעשיתי בשעה וחצי האחרונה נעלמה.
אין לי איך לתאר את מה שהולך בבטן באותו רגע אבל בגלל שהערב של אתמול עוד היה טרי התחלתי לחשוב.. מה המסר? מה המסר???

אפילו שאלתי את זה בסטורי וכמעט כל מי שענה ענה לי שזה סימן שצריך חופשה. מישהו אחד גם ענה לי שזה סימן שאני צריכה לעשות לייבים. איזה אנשים מתוקים יש בסביבה שלי. תודה על זה. אבל זה לא עניין של חופשה

כי כשבאמת ישבתי לבדוק מה המסר ראיתי משהו
ראיתי את זה שלאורך זמן עבודת העריכה שעשיתי, הבטן אמרה לי שהחומר שאני מלמדת בשיעור הזה שאני מנסה לערוך הוא יותר מדי.
הבטן אמרה לי :״ שלי, החומר הזה יהיה מורכב מדי לצופים, וזה לא לטובתם״
ובכל זאת המשכתי
בדיעבד (אוחח חוכמת הבדיעבד) ראיתי מאוד ברור שהבטן סימנה לי שזה לא מתאים בכלל, אבל אני המשכתי.
למה? כי שוב ניהל אותי פחד.
פחדתי שמה שכן הכנסתי לפרוייקט לא מספיק. למרות שבראש אני יודעת ורואה שזה פרוייקט ענק, היה שם פחד שאולי.. זה לא מספיק. ובמקום לדבר עם הפחד הזה ניסיתי להשתיק אותו בלהכניס חומר שהוא הרבה יותר מורכב ולא תואם את הפרוייקט.

זו ״ מחלה״ נפוצה אצל בני האדם,הענין הזה, שבשביל להרגיש ״ מספיק״ הם נותנים יותר מדי. ואז, התוספת הזו, שנוספה רק בשביל הפחד, מקלקלת את כל הרעיון המקורי, או פוגמת בו.

קחו את זה רגע לסיבוב מחשבה בחיים שלכם, אני בטוחה שגם אצלכם יש את המקומות שאתם נותנים יותר מדי, רק בשביל לא להרגיש שנתתם פחות.

הסתכלתי על צג המחשב שלי, שהיה כרגע נטול תוכנת עריכה וקלטתי שאלוהי התקלות התגייס לטובתי.
שתוכנת העריכה התגייסה בקריסה שלה כדי לשמור על הפרוייקט שלי ועלי.
מי שמסוגל להסתכל על הדברים ככה, מרגיש התעלות רוח.
מרגיש שיש בעולם שמירה
אני לא יודעת אם יש בעולם שמירה , אבל זה לא מפריע לי להאמין שיש.

נחזור לענין המרכזי שלשמו התכנסתי
הנה הדרך שלי לשחרר טוב לעולם בסופש הזה:

1. אם משהו לא מצליח, כדאי לבדוק למה הוא לא הצליח. לא ״ למה״ בהקשרים הרגילים של מה אני צריכה לעשות טוב יותר, כדי להשתפר וכל הדבר הזה, אלא לבדוק אם יש סיבה טובה שאולי כדאי שהוא לא יצליח.

2.הבטן…כמו שלילדים כדאי להקשיב לאמא, בשלב מסויים של החיים כדאי להקשיב לבטן.
הבטן תמיד יודעת ואם לא מקשיבים לה, זה בסדר, אבל לא להתפלא שמגיע שיעור.

3.כדאי מדי פעם, ועדיף לעיתים קרובות, לעשות הפוגה לבדיקת ערכים. לבדוק מה באמת חשוב לי.
לא מה אני אמורה להיות,מה רוצים שאני אהיה, מה מצפים שאני אהיה, ואיך נדמה לי שאני אהיה ממש בסדר עבור אחרים
אלא לבדוק מה באמת חשוב לי.
וגם למה זה חשוב לי
וגם איך כדאי להביא את החשוב הזה לידי ביטוי .

את סעיף 3 אני מלמדת בקורסים תחת הכותרת ״שיעור ערכים״ וכמו שאתם רואים גם אם לימדתי אותו כבר 100 פעמים, עדיין צריך תזכורות וחיבור כדי שהחומר לא רק יהיה בראש או במחברת אלא גם יצליח להתגבר על פחדים בשידור חי.

אני אשתדל השבוע לפרסם דף הנחיה שיעזור לכם לדבר עם הערכים שלכם טוב יותר.

זהו. זה פוסט ארוך ומי ששרד כנראה מצא את עצמו מתחבר.
אני מאוד אשמח לדעת אם הזמן שהשקעתי בכתיבת הפוסט הזה, בפתיחת הלב, ושיתוף מהבטן השתלמו למישהו.
אם למישהו זה נגע, פתח את המחשבה, חיבר אותו לעצמו, אני אשמח אם תכתבו לי.

אהבתם? שתפו!

פייסבוק
לינקדאין
דוא"ל
וואטסאפ

הצטרפו לניוזלטר!

אני מעלה המון תכנים חדשים כל הזמן,
מוזמנים להצטרף לניוזלטר שלי ולהשאר מעודנים תמיד!

אולי גם אלו יעניינו אותך...

נוצר באמצעות מערכת הקורסים של
 
סקולילנד

כשהבטן מדברת